כל אחד ואחת מאתנו לאורך חיינו מחפשים את סוד החיים. אותו סוד שכולנו בטוחים שגילויו יביא אותנו צעד אחד קרוב יותר לדבר אשר כולנו כמהים אליו. אותו הדבר שלא משנה מה נעשה במהלך חיינו, את מי נפגוש בדרך, ולאילו מקומות נגיע כולנו רוצים אותו.את הדבר החשוב ביותר לאדם בחייו, כסף. לא, סליחה לא כסף. אושר לזה התכוונתי. אנו מאמינים שברגע שנמצא את האושר הזה, את אותו האדם, מקום, או דבר אשר יגרום לנו להרגשה שכזו, נמצא את סוד החיים.

יש אנשים אשר מאמינים כי בשביל לגלות את הסוד עלינו לחיות כל יום בחיינו כאילו היה יומינו האחרון על פני האדמה. כי רק בדרך זו נוכל באמת להעריך את הדברים הקורים לנו. לעומתם קיימים אלו אשר טוענים שהסוד יתגלה לנו אם נחייה את חיינו כאילו כל יום היה יומינו הראשון. ככה כל יום הופך למסע חדש ומרגש, עם גילויים חדשים וחוויות חדשות.
אם נחליט לחיות את חיינו כאילו כל יום היה יומנו הראשון, נגלה את העולם מסביב ממש כמו תינוק. לתינוקות יש יצר סקרנות מופלא. הם מוקסמים מכל דבר שנמצא סביבם, ממראות, מצעצועים ואפילו מהידיים שלהם עצמם. כל דבר הוא חוויה חדשה, עולם ומלואו אשר לא הכירו לפני כן. מסיבה מסוימת כאשר אנו מתבגרים אנחנו מאבדים את היצר הזה. אם לומר את האמת, אינני יודע לשים את האצבע בדיוק על הרגע בו הוא נעלם אבל אני יכול להניח שזה קורה בערך בשלב בו אנחנו מגלים שפיית השיניים היא בעצם אמא שלך שרק מחכה שכבר יפלו לך כל שיניי החלב.

בין יוטיוב לבין תכוניות הראליטי, דרך מסיבות ובקרים במקומות זרים אנו חושבים שכבר ראינו הכל. ושקיימים מעט מאוד דברים שעוד מסוגלים באמת להדהים אותנו. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שעלינו להתחיל לחיות כמו תינוקות. אבל כן, עלינו לשמר את יצר הסקרנות הזה. כל יום אנו עוברים ליד פרחים יפיפיים ועצים מרהיבים מבלי אפילו להעיף מבט. אנחנו חיים במרוץ מתמיד נגד הזמן, נגד עצמינו, כך שאנחנו אפילו לא עוצרים להגיד שלום לאנשים שחולפים על פנינו בדרך. אנחנו לוקחים דברים כמובנים מאליהם, חיים בתוך בועה גדולה של חיים משעממים שנראים לנו מסעירים. בגלל הדברים האלו, קיימים אנשים האומרים שעלינו לחיות את חיינו כאילו כל יום היה יומנו האחרון. בדרך זו אולי נתחיל להעריך את הדברים סביבנו.

אם היינו חיים כל יום כאילו היה יומנו האחרון, דבר אחד בטוח, זה שהיינו הרבה יותר אמתיים כבר לא היה אכפת לנו מה אנשים יחשבו, מה יגידו. היינו יכולים לשבת לצהריים עם חבר ולהגיד לו " תקשיב החולצה שלך ממש מכוערת" או לשוטר שעצר אותך בדרך: " אתה חושב שזה מהיר? היית צריך לראות אותי בכביש הקודם". לא יהיה לנו מה להפסיד. ובדרך זו נתחיל לקחת יותר סיכונים.
כשאנו לוקחים סיכון אתה לומד שקיימים מקרים בהם תצליח ואחרים בהם תיכשל. שני המקרים שווים בחשיבותם. לרוב קשה לנו להבין כישלון כשאנו חווים אותו, אך בהסתכלות קדימה הכישלון הוא זה שנותן לנו את הפרספקטיבה להצלחה.

אז נכון, אפשר לחיות את חיינו כאילו זה היום הראשון, השני , או ה927. הדבר החשוב באמת הוא שנלמד להעריך כל יום שאנחנו כאן. לא לנסות כל הזמן להסתכל אחורה או לתכנן קדימה. ופשוט לחיות את הרגע.

1 COMMENT

LEAVE A REPLY