אומרים שזה טוב להתגעגע, שזה חשוב לחיזוק של מערכת היחסים. שיש משהו במרחק ששובר את השגרה הבלתי פוסקת, מרענן וטורף את הקלפים. אבל מה עושים כשלא רוצים להתגעגע, כשקשה לבד, וכל מה שאתה צריך זה חיבוק אחד. מה עושים עם עוד חצי מיטה שנשארת ריקה לחמישה לילות, עם שתי כריות שאין מי שיניח עליהן את הראש.

 

את רוב השבוע האחרון העברתי לבד. טוב , לא בדיוק לבד, היו אצלי חברות, שקועים בחומרי הלימוד של תקופת המבחנים, ערימות של ריכולים וקערות עם נשנושים.
בן זוגי נסע לפריז לפגוש חברת ילדות שעברה לשם לפני מספר שנים. ואני כמובן עם חיוך על הפנים וצביטה קטנה בלב פרגנתי במאת האחוזים.

רציתי שיסע, באמת, הגיע לו להתאוורר מהשנה הארוכה, לנוח קצת, לנשום , לקחת קצת חופש, זה מה שכולנו צריכים בעצם. אבל הוא, כבר היה חייב. זו הפעם הראשונה מאז שאנחנו יחד שהוא נוסע לחו"ל בלעדיי. נכון שהיו שבועות בהיותי חייל שלא התראינו זמן רב יותר אבל אין מה להשוות, היום האהבה שלנו חזקה מתמיד, חיה ובועטת כמו תינוק ברחם אימו. גם ברגעים בהם הרגשנו חנוקים ידענו לקחת צעד אחורה לתת את המקום ולחזור להיות. למדנו להכיר אחד את השני, על הצדדים הטובים יותר וגם הטובים פחות. כמו כל זוג פיתחנו שפה, שמות חיבה וכינויים, ואפילו כמה שירים התנגנו בדרך.

למדתי מה זה לאהוב, כמה כח יש באהבה,בזוגיות. שכמה שלפעמים היא קשה כך היא מתגמלת, שיש טוב בלא לדעת, ולחוות ביחד. ללמוד, להכיר, ולחיות את הרגע. לתת לזמן לעשות את מה שאנחנו פשוט לא מצליחים.

 

כשמגיע הרגע הזה שבו צריך להתגעגע, אתה מבטיח להיות חזק. ״זה יעבור מהר״ אומרים, בלי שתרגיש ואני כבר אחזור. אבל מרגישים, השעות המתות של לבד, שיחות הטלפון הקצרות, חום הגוף שחסר במיטה בסוף היום. הם מתאספים ובולעים אותך לתוך מערבולת של מחשבות, של תהיות. אתה מנסה למצוא בכל דבר סביבך את האדם שחסר לך, בריח בבגדים, בדברים שהשאיר, בתמונות על המקרר. הם כולם מרווים אותך בטיפה של שפיות בתוך המדבר האין סופי של הגעגוע.
מזכירים לך את התחושה שכל כך חסרה.

 

אומרים שזה טוב להתגעגע,שזה חשוב לחיזוק הזוגיות. אז אומרים.

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY