מכירים את הרגע הזה שאתה מתבלבל? הרגע הזה שבו אתה חושב על אולי, ואיך? המחשבה הזו שעוברת לך בראש של… וכל אותם דברים שקורים לנו בזמן "גיל ההתבגרות " ומעצבים אותנו למי שאנחנו נהפוך להיות. השאלה הנפוצה ביותר לגיי בימינו היא: "מתי ידעת? כלומר מתי הבנת שאתה? "מתי הבנת שאתה נמשך לגברים, מתי הרגשת שאת נמשכת לנשים ? מתי היה הרגע הזה שהבנת שאתה לא חלק מהמיינסטרים הזה שנקרא להיות סטרייט. הרי לא יכול להיות שתמיד ידעת.
והאמת היא, לפחות לגביי, שאי אפשר באמת להניח את האצבע ולהגיד, הנה פה. פה החלטתי, פה הבנתי. בגיל צעיר אתה לא מבין שמשהו בך שונה מכולם . הרי בכל תקופת הילדות שלך גם הבנים מסביבך "נגעלים" מבנות והמחשבה הזו אפילו לא עולה לך בראש. אתה מרגיש חלק, מרגיש שייך.
השנים עוברות ואתה נשאר עם אותן התחושות לגבי המין השני, בעוד חבריך לכיתה מתחילים לגלות בהן עניין. אז אתה מתבלבל, מנסה לשכנע את עצמך בעניין הזה, במשיכה הזו שמעולם לא הייתה ומעולם לא תהיה שם. אתה אומר לעצמך ולסביבה שאתה מעוניין בזו ורוצה את ההיא כשבצד אתה בכלל מסתכל על זה וחושב על ההוא. אתה לא מוכן לקבל על עצמך את המחשבה שזה בסדר. מפחד לתת לזה שם, להוציא את המילים האלו מהפה, ולהתמודד עם הפחד.
מגיל קטן מחדירים לנו למוח איך צריכה להיראות משפחה, גבר אישה וילדים. אתה רואה את זה בכל מקום, בתוכניות הטלוויזיה בסרטים, בבית שלך ובבתים של חברים. משפחות עם זוג הורים, גבר ואישה. אתה משכנע את עצמך שככה יהיה, שתתעלם מהתחושות שלך וזה יעבור מעצמו. משכנע את עצמך שזה סתם שלב כזה בגיל ההתבגרות. שתתחתן עם אישה תקים משפחה ותשכח מהשטות הזו.
אבל, הזמן עובר ואיתו מגיעים ההורמונים. והורמונים כמו הורמונים משתוללים ולא מרפים. וברגע הזה, אתה מתחיל להבין. כן, אז אתה מתחיל להבין שזה מי שאתה. שזה הטבע שלך. מתחיל להבין שזה לא יעבור ולא שלב. אתה נכנס לדיכאון, אתה לא מבין למה אתה? מכל האנשים סביבך? אתה רק מנסה להסתיר את זה, להתחבא מאחורי גלימה ענקית שתסתיר את הכתם הזה שאתה מרגיש שנדבק אליך. וכמה שתנסה הוא פשוט לא יורד . מנסה להיטמע בתוך האנשים שנראים לך נורמאליים,מנסה להיות כמוהם. והזמן עובר, ואיתו אתה מתחיל לגלות עולם שלם. עולם שלא הכרת, עולם מקבל ואוהב של אנשים בדיוק כמוך, אנשים שהפכו את הכתם לקשת.
אז אתה בולע את הרוק, נעמד מול הפחד. אחרי תהליך ארוך של קבלה עצמית והבנה. אתה יושב מולה. ואז הוא מגיע, הרגע הזה. הרגע בו תגיד בפעם הראשונה בפה מלא ואמונה שלמה את שתי המילים שפשוט אומרות הכול. אותן מילים שבמשך שנים היו הבסיס לכאב, ולפחד והיום הן רק, רגע. רגע בו אתה אומר לעולם: "אני הומו".
