אז אחרי טיסת הבלהות שעברנו בדרכינו למילאנו ( ראו טור קודם) הצלחנו להגיע בשארית כוחותינו לדירה בה העברנו את ששת הימים הבאים.
חופשה משפחתית היא לא דבר קל, בעיקר לא כשאתה גדול, וכבר היית במקומות לבד, עם חברים או עם בן הזוג. אתה מוצא את עצמך שוב בתוך המסגרת שכל שנות נעוריך ניסית לפרוץ, ובאותה הנשימה הרגשת לפעמים שהיא כל מה שאתה צריך בעולם.
השהייה במילאנו הייתה נפלאה. טיילנו ברחובות העיר, באתרים היסטוריים, בשווקים, ובחנויות בגדים. טעמנו מאכלים מקומיים, וכמובן שלא פסחנו על איזה מקדונלד'ס אחד או שניים על הדרך. שכרנו רכב איתו יצאנו למקומות מופלאים מחוץ לעיר, ראינו את המרפסת של יוליה ב-ורונה ואת אגמי קומו וגארדה אשר הציגו בפנינו את הטבע במלוא יופיו. האגמים הנושקים למרגלות ההרים הגבוהים, אשר עוטפים אותם וכאילו שומרים עליהם מפני קרני השמש המבצבצות מבעד לעננים. כמובן שלא ויתרתי להם על ביקור באחד מפארקי השעשועים הגדולים באיזור, ואפילו הצלחנו להעלות את אבי על כמה מהמתקנים.
ביום האחרון קפצנו לביקור בעיירה קטנה ליד מילאנו. העיירה אינה מתויירת במיוחד ואינה מוכרת לקהל הרחב, אך מציעה נופים מרהיבים וכנסייה עוצרת נשימה. וזאת אני אומר בתור אחד שלא מתרשם או מחפש לראות דברים כאלה. במהלך הדרך מצאנו עצמינו פעמים רבות טועים בכבישים, קצת מתווכחים, הרבה צוחקים, לפעמים מתפשרים, אתם יודעים – משפחה.
הנסיעה המשפחתית היוותה הזדמנות. הזדמנות עבורנו לחזור למסגרת המשפחתית. גם אם רק לשבוע אחד. אחרי שנים בהם אני ואחי בילינו שבועות רבים בצבא, בעבודה, עזבנו את הבית והתחלנו ללמוד. שנים בהן השארנו מאחור את אחותי לעבור את גיל ההתבגרות בבית, ללא אחים גדולים שמהם תוכל ללמוד. היוותה עבורינו הנסיעה הזדמנות להשלים פערים, לדבר ולשתף, להכיר מחדש את האנשים שלפעמים נראה לנו שאנחנו מכירים כל כך טוב. זו היתה הזדמנות לשמוע סיפורים וחוויות, להיות שם ברגעים הטובים יותר והטובים פחות. הישיבות ארוכות בין כתלי המטבח, הארוחות המשותפות וכל אותן חוויות שיצרנו יחד. כל אלו הם שיצרו את הטיול המשפחתי. רגעי הצחוק והשמחה, השיחות הקטנות בהליכה ברחובות, ההתייעצויות, השיתוף. היוו חלק בלתי נפרד מהחוויה, מהמקומות שראינו ומהאנשים שפגשנו. חלק בלתי נפרד מהטיול המשפחתי לחו״ל, חלק שנשמור לעצמינו בזכרון.
ואולי בעוד כמה שנים, נשב בארוחה משפחתית, ונעלה זכרונות מהטיול למילאנו. זכרונות של רגעי הצחוק, של השיחות הקטנות, ושל ההתהלכות ברחובות. סודות וסיפורים שהבטחנו להשאיר במילאנו, ואולי גם כמה וידויים על דברים שקרו מבלי ששמנו לב. כי בסופו של היום, לא משנה כמה תנסה לפרוץ את המסגרת, תמיד תישאר בתוך התמונה המשפחתית. כי איך אומרים, משפחה… לא בוחרים.
