ביום הולדתי ה 60, הייתי רוצה שיערכו לי מסיבת הפתעה. אבל אחת גדולה כזו, במקום שסגרו מראש, עם קייטרינג טוב,מוזיקה, והרבה אורחים. לא אחת כזו שכל החברים מתאספים אצלך בבית, ואמא לוקחת אותך למסעדה, כאילו אתה לא יודע שכשתחזור כולם יחכו לך בבית, באור מכובה ויצרחו הפתעה. לא, יום הולדת 60 זה זמן לחגוג, אם הגעתי לגיל הזה ועדיין יש לי מספיק אנשים שיכולים לסבול אותי בשביל להגיע למלא מקום מיוחד ולהפתיע אותי ביום הולדתי אז ככה אני רוצה שזה יהיה.
כשאגיע לגיל 60 אהיה כבר גדול, מבוגר, יש שיגידו זקן. אבל כמו שאני תמיד אומר “גיל הוא רק מספר”. ונכון, זה קלישאתי ונדוש, ואמרו את זה מאות אנשים עוד לפניי, ויגידו גם הרבה אחריי. אבל הקלישאה הזו היא דרך לחיות לפיה. אם הייתי מצטער על כל שנה בחיי שעברה וכל מספר שנוסף לשנותיי, הייתי מגיע לגיל 60 עם פרצום זועף וחוסר רצון לחיות! ומה שווה בזה כשאני רק בחצי הדרך!
כשאהיה בן 60 יהיו לי הרבה סיפורים לספר. סיפורים על אנשים שפגשתי ומקומות שביקרתי . על חוויות שעברתי ורגעים שפשוט אי אפשר לשכוח. כמו הפעם ההיא בהופעה של ביונסה, מאחורי הקלעים רגע לפני שהיא עולה לבמה, היא מסתובבת אליי ואומרת לי “תודה” עם חיוך כזה גדול. או ככה לפחות הייתי רוצה להאמין שיראו חיי עד גיל 60. בערב האירוע יוצגו עבודות שלי, דברים שכתבתי או עשיתי. פרויקטים והצלחות לאורך שנותיי הרבות. גם הטור הזה יהיה שם, בין כל אותם הדברים שחבריי ירגישו שכל כך מאפיינים אותי, גם הוא, יתלה שם בין הכתובים.
וזו תהיה הפתעה. ואחייך לכולם, אנסה להגיע לכל האורחים לברך ולומר תודה, ללחוץ את היד או לתת נשיקה, ככה זה כשאתה גדל בבית פולני. גם בגיל 60 זה לא עוזב אותך.
אחד אחרי השני יעלו חבריי להגיד כמה מילים, לספר סיפורים או בדיחות, לבדר את הקהל שהגיע לחגוג. סיפורים על הימים בהם היינו צעירים, על החוויות והטיולים,סיפורים על אנשים, יזרקו איזה בדיחה או סיפור מצחיק. יספרו על כל אותם רגעים שנחרטו בזיכרון שמתערער עם השנים אבל עשיין נמצאים. ואז יגיע תורי, לעולות לשאת דברים. להגיד כמה מילים שעולות לי לראש בלי שאתכונן או אכין נאום. אתחיל בתודה, לאנשים שיזמו את האירוע לחברי הקרובים לבן זוגי ומשפחתי. אספר על החיים עצמם, כמו שהם, מאחורי הקלעים של חיי הזוהרים. אספר על הקשיים והמאבקים, על הפחדים והכישלונות, אספר על עצמי. אך לא אפספס הזדמנות גם לספר על הצלחותיי, על אהבתי ומשפחתי, על חבריי.
ביום הולדתי ה60, אני רוצה שיערכו לי מסיבת הפתעה. אחת כזו גדולה, עם הרבה אנשים ואוכל טוב. מוזיקה ומצלמות. אני רוצה את מסיבת ההפתעה שתמיד חלמתי עליה מאז שאני ילד, ואף פעם לא נתתי לאיש לארגן לי. מהחשש שפשוט לא יארגנו. אבל גיל 60 זה הזמן לשחרר עכבות, ולהתחיל לחיות. אז נתראה ב2053 ביום הולדתי ה60, אבל ששש… זו הפתעה.

Comments

comments