לא מרוצה מהפוסטים בפייסבוק

שוב לא מרוצה. רענן אילון
שוב לא מרוצה. רענן אילון

תעשו לרענן אילון טובה ותפסיקו עם זה. די, מספיק, אתם חושבים שאתם רק מעלים תמונה תמימה ומאושרת לפייסבוק מהטיול האחרון של השבת. מה שאתם למעשה עושים זה הורסים לו את השלווה ואולי גם את חיי הנישואין.

"אנחנו אף פעם לא עושים שום דבר מענין בשבת" הקפיצה אותי נביחתה של אישתי ממקום מרבצי על הספה והחרידה את השלווה והשקט שהייתי שרוי בהם עד לרגע זה. "יוסטון" אמרתי לעצמי,"אנחנו בבעיה". אני רק רוצה  לפתוח ולעדכן שאני לא מגיע ממשפחה עם מסורת טיולים ענפה ומפותחת והוריי לא היו מאלו שהיו קמים על הבוקר בשבת בסביבות שש כזה ומעמיסים על הפיג'ו 404 את הציוד שכבר הוכן מראש ואת המשפחה עצמה שגם היא הוכנה מראש, ויוצאים לחרוש את ארצנו ולגלות כל נקיק ומעיין וראס אל חרטא כלשהוא אי שם בוואדי טיז אל משהו.

לא. אנחנו היינו משפחה, שהטיול הכי אתגרי שלה בשבתות היה לרצועת החוף הדרומית שבפאתי חיפה ושהמסלול הכי אתגרי של הוריי היה מהחניה של החוף עד למקום בו קבעו בחול את השימשיה והכריזו על הטריטוריה החופית שלהם משל היו קולומבוס וצוותו בהגיעם לחופי אמריקה, וכל זאת עם צידנית ביד אחת, כיסא-ים בשנייה ושמשיה סנפירים ,משקפות, מגבת ושלושה ילדים בשלישית.

וכך אני ,כממשיך דרכם הנאמן, שומר על המסורת רבת השנים שעוברת במשפחתנו מדור לדור ומקפיד לא לקום מוקדם בשבתות ולצאת לטיולים בואדיות ונקיקי ארצנו הקטנה אך מלאת המסלולים למיטיבי לכת ,כלומר, לא למשפחת אילון מיטיבת הסתלבט. שהיטיבה בדברים אחרים, אבל לכת לא היה אחד מהם.

הבעיה העיקרית היא שהתחתנתי. ובזמן שערכנו את התחקיר ההדדי הרגיל של איפה את גרה במה את עובדת  ומה עושה אבא שלך, נשמטה מהשאלון השאלה שהתבררה לי מאוחר יותר כהרת גורל במיוחד, של האם אתם מטיילים בשבתות בשבילי הארץ המסומנים בדייקנות על ידי עובדי קק"ל הקרציות, שלא פוסחים על סלע בלי למרוח עליו שלושה קווים בצבע.

והבעיה היותר עיקרית שלי היא אתם,כן,אתם.  הנודניקים שמדי שבת קופצים השכם בבוקר ורצים לאיזה עין עבקה או נחל פרעושים או שמורת עין זבלון  כאילו מחלקים שם כסף ומילא שאתם שם, אתם גם טורחים להעלות תמונות לפייסבוק אוחזים בחלמונית הכרוב עם חיוך מרוח כאילו הרגע התבשרתם שאראלה התקשרה אליכם, ואתם חייבים להראות לכולם איזה טיילים מדופלמים אתם ואיזה הורים משקיענים אתם ואיזה כיף לכם .

עכשיו, אשתי רואה את התמונות הללו, ועם כל פוסט נוסף הטינה שלה כלפיי גוברת ואני לאט לאט, בין השעות 9 עד 12 בצהריים, הופך להיות מן מיני נסראללה כזה שמאמלל את אשתו, ומונע ממנה לתור את ארץ מולדתה ולא עוד אלא גם פוגע בנפשם הרכה של הילדים שודאי משוועים לתור את  מולדתם הם.

לפני כמה ימים באתי בהפוכה ויזמתי טיול לחרמון לראות שלג. הילדים התקוממו מיד, ותפסו שלא כהרגלם חזית מאוחדת , איך אני מעז לחשוב לנתקם מהמחשב, הטאבלט ,הסמארטפון והכבלים ולתזז אותם לראות מים שקפאו בצבע לבן על איזה הר נידח,אחרי ויכוח קצר שנגמר בזה שהכרחנו אותם לבוא אתנו עלינו למכונית ויצאנו. רוב הדרך עסקתי בלבקש מהם להרים את העיניים מהמסכים ולראות את הנוף וברובה השני בלהפריד בניהם ולשאוג עליהם שתיכף אני עושה תאונה.

בסופו של דבר הגענו לחרמון,יצאנו לכפור, וזוגתי שהגיעה מהחניה עד לכניסה לאתר פסקה מיד שקפוא לה והיא רוצה הביתה למזגן ועכשיו . זרקנו כדור שלג אחד על השני, הצטלמנו וכמובן העלנו מיד לפייסבוק עם חיוך רחב כאילו אראלה הרגע התקשרה גם אלינו, וטסנו חזרה למכונית לחימום. עכשיו כולי תקווה ואני פונה ללב הרחום שלכם, שהבנתם את הרמז. ושכשאתם יוצאים מוקדם בבוקר בשבת לטיול אי שם. תתחשבו בי ואל תפגיזו את הפייסבוק בתמונות, אשתי רואה את זה.

עכשיו אני על הספה שלי מחכה לקיץ, ולמסע האתגרי לחוף הדרומי שמחכה לי כמיטב המסורת המשפחתית..

 

 

3 COMMENTS

LEAVE A REPLY