גיי בעיר התחתית: סליחות

בכל שנה מחדש ביום כיפור עולה השאלה מה קשה יותר? לבקש סליחה, או לקבל אחת?

לאורך חיינו אנחנו מוצאים עצמינו במצבים בהם עומדת לפנינו בחירה, דרך אחת שמתפצלת לשני כיוונים שונים, כל דרך תביא איתה את השלכותיה. לכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. יהיו פעמים בהן נעצור. נחשוב לרגע על מה ארוויח ומה אפסיד, מי יפגע מהדרך שאבחר והאם אוכל לכפר על הפגיעה. ולפעמים יש מקרים שפשוט אין זמן לחשוב. כמו ירית הפתיחה במרוץ, אתה חייב לפעול, להרים את הרגליים מהקרקע ולבחור את הדרך שבה תצעד, בלי יותר מדי מחשבות, פשוט ללכת עם התחושה.לא משנה מה יהיו ההשלכות.

יום הכיפורים מעולם לא היווה יום בעל משמעות רוחנית עבורי. מעולם לא העמדתי את גופי בייסורי הצום לשם כיפור על חטאיי, או על טעויותיי לאורך השנה. תמיד האמנתי שלכל דבר שאני עושה או עשיתי הייתה סיבה. גם אם הסיבה היא לא טובה או נכונה, הייתה זו סיבה שגרמה לדבר לקרות כפי שקרה. אני זוכר איך הייתי הולך לבית הכנסת, מיוזע כולי מרכיבה של שעות על האופניים עם חבריי ברחבי השכונה. מחפש במבטים את אמי ואת סבתי שישבו בעזרת הנשים וניגש לשבת עם סבי זכרו לברכה. בתור ילד, בכל שנה הייתי מחכה לתקיעה בשופר, תמיד הקסימה אותי הדממה שהייתה משתררת באולם בית הכנסת ברגע הזה. עשרות אנשים אשר עוצרים את הכל. כל העיניים נשואות אליו, אל האדם שעומד על בימת בית הכנסת ועומד לתקוע בשופר. אותו קול תרועה שמסמל עבור האנשים שנמצאים שם את פתיחתם של שערי השמיים. איך הוא ניצב שם לוקח נשימה עמוקה לריאותיו ומוציא את הצליל המדויק הזה שכולם חיכו לשמוע. ובעיניים גדולות הייתי מביט על סבי, איך הוא עוצם את עיניו ומקשיב לצליל. לפעמים היה ניתן להבחין בחיוך שעולה על פניו באותם רגעים. כמו מתוך תחושה שהשנה יהיה טוב יותר.

ביום הכיפורים השנה, שמתי לעצמי למטרה לא לבקש סליחה. אלא לומר תודה. תודה לכל אותם אנשים העוטפים אותי במהלך השנה, לאותם אנשים שהקשר איתם לפעמים נראה כמובן מאליו. אנשים שהקבלה שלהם אותי ואת בחירותיי באה מתוך אהבה אמיתית ורצון להיות חלק מחיי. תודה למשפחתי שניצבת לצידי בכל דבר ועניין, שידעו גם השנה לקבל, להכיל ולתת כמו בכל שנה את כל האהבה שבעולם. תודה לחברותיי, שנמצאות שם תמיד לייעץ, לעזור ולתמוך. נמצאות שם בטוב, ברע וגם במכוער. תודה לבן זוגי, שכל יום שעובר אני מתאהב בו מחדש. על האכפתיות וההקשבה, החום והאהבה, על הכל ועוד הרבה תודה.

ובקשר לשאלה, מה קשה יותר? אם לומר את האמת אין לי תשובה כנה. סליחה היא מילה, בת חמש אותיות ללא הרבה משמעות. אך הדבר החשוב באמת זה האדם שעומד מאחורי אותה הסליחה.

 

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY