השבוע נקלעתי לשיחה עם חבר לעבודה בעניין הכרויות, החבר, בחור כבן  26 סטודנט בטכניון עם כיפה סרוגה לראשו. לדבריו, הוא מקווה להכיר בחורה בקרוב, אולי דרך שידוך, ואם תוך שלושה או אפילו ארבעה מפגשים תהיה תקשורת טובה, הם יעמדו תחת חופה וקידושין. עיניי נפערו למשמע דבריו,  איך אתה יכול לדעת אם אדם אחר מתאים לך על בסיס של 4 מפגשים?

תמיד שמענו את סיפוריהם  של הורינו , איך הם הכירו, ואיך "בשנייה הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שזו תהיה אשתי", ותוך שבועיים-חודש-חצי שנה הם כבר התחתנו. אבל היום המצב שונה, לפחות בעולם  החילוני.  אצל הסטרייטים זה מאוד פשוט, כל אחד בכל מקום או סיטואציה יכול לפתח שיחה ידידותית עם בחורה או בחור לצורך העניין ומשם להמשיך לאיזו ארוחת ערב או לסרט. ויש את אלו שמנסים להיות מקוריים ולוקחים את הבחורה לים עם בקבוק יין. הסטטיסטיקה לטובתם,  הסיכוי שבחור יתחיל עם בחורה שהוא רואה, והבחורה תהיה סטרייטית הוא גדול מאד.

בחורים בימנו מתחילים עם כולם ובכל מקום, בתור בסופר, בבר, ואפילו ברחוב. בחורה יכולה למצוא את עצמה מפלרטטת עם בחור זר לחלוטין, שניגש אליה עם איזה משפט פתיחה נדוש, או מבט מסוקס שהוא עבד עליו במשך שעה מול המראה בשירותים לפני שהוא אזר את האומץ לגשת. אם השיחה זורמת ויש עניין, מחליפים מספרי טלפון, ומפה מתחילה העבודה, המשחקים, והדרמות.

לקהילה הגאה יצא שם של קהילה שלא נמצאת כל כך בעולם הזוגי, גייז צעירים רבים מוצאים את עצמם מתפרפרים ממסיבה למסיבה, ממיטה למיטה בחיפוש אחר הריגוש הבא. אך בשנים האחרונות חל שינוי בעולם של הקהילה, זוגות רבים מחליטים למסד את הקשר בניהם, ואף להקים משפחות עם ילדים. אבל אצלנו שלב ההכרות הוא קשה הרבה יותר, ואני לא מדבר על להיות הומו בתל אביב. שם, בכל פינה שאליה אתה מסתכל, הולך, או יושב, אתה יכול לראות סביבך גייז בכל הגילאים הצבעים והצורות. וכאן, לרגע אחד כמו כמו סטרייט, אתה יכול לגשת ולנסות לפתוח בשיחה. מחוץ לתל אביב המצב הוא שונה, קשה יותר, הפלטפורמה היחידה להיכרות של גייז באזור שלך היא אפליקציות ההיכרויות, שלרוב מכילות גייז שמחפשים ריגוש מידי ולא קשר ארוך. הסטטיסטיקה לא לטובתנו, רוב האנשים שתכיר בפאב או במסיבה או אפילו בעבודה או בלימודם יהיו סטרייטים. רבים מחבריי הסטרייטים שואלים אותי על ה "Gay-dar", ומבקשים ממני לזהות האם מישהו הוא גיי או לא. אותו רדאר מדובר, שהתפתח כמנגנון זיהוי שעוזר לאותם גייז צעירים בחיפוש אחר זוגיות, הוא בסך הכל תשומת לב לפרטים הקטנים, החלפת מבט חטוף, תנועות גוף וקול. כל אלו וגם תחושות פנימיות הם הדרך הטובה ביותר שלנו לדעת אם יש בכלל טעם לגשת, לנסות ולהתחיל. אם כבר מצאת, בדיוק כמו בדיאטה,  לשמור על ההישג זה החלק הקשה באמת.

חברי לעבודה סיכם את השיחה באמירה על הריגוש בלמידה, התחושה הזו של להכיר בכל פעם עוד חלק באדם שבחרת לבלות אתו את שארית חייך, גם אחרי 4 מפגשים.

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY