כאשר אור בן ה- 14, תלמיד חטיבת הנעורים ליאו בק סיפר את סיפורו של ברוך קופולד, זה גרם להתרגשות רבה בקהל כולו. כשברוך עצמו היה בן 16 הוא הפך לוחם בפרטיזנים שנלחמו נגד הכיבוש הנאצי. ברוך הצעיר נולד בחלק של פולין שנכבש במלחמת העולם השנייה ע"י בלארוס ועד היום חלק זה הינו חלק מבלארוס המערבית.

ברוך בן למשפחה בת 7 נפשות, שני הורים וחמישה אחים. היה כבן 16 כאשר הוא ומשפחתו חיו בגטו. "יום אחד", הוא מספר, "אבי קרא לי ואמר לי שיש אפשרות לברוח ולהצטרף לפרטיזנים. בעיניו אני הייתי היחיד שהיה לו סיכוי להצליח ולברוח. ברוך שבסדר הלידה היה השני מבין החמישה, הבין כי לו יש סיכוי, כאשר הורי מטופלים באחיו הצעירים.

"אפילו לא נפרדתי ממשפחתי, לא רציתי לגרום לסערת נפשות ולבכי רב, הבנתי שעלי לברוח וכך עשיתי." ברוך הצטרף לפרטיזנים ולחם איתם במשך שנה וחצי עד לתום המלחמה. משפחתו כולה נספתה במחנה מיידנק שבפולין."את כושר המנהיגות שלו זיהו גם אנשי ארגון הבריחה ובסופן של תלאות רבות הצליח לעלות ארצה, להקים משפה ולהילחם במלחמות ישראל.זה לא מקרה שאת דמותו של ברוך שיחק אור פקר שמספר   "שמחתי מאד שבחרו בי לגלם את דמותו של ברוך. הוא היה עבורי כמו סבא. התהליך כולו היה בשבילי סגירת מעגל סבי וסבא רבא שלי היו שורדי שואה סבי היה גם הוא פרטיזן ביערות פולין ולבסוף הצטרף לצבא הרוסי, אמי היא בת הדור השני לשורדי השואה שעלו לארץ ובנו פה את ביתם״

 השבוע בסמיכות ליום השואה עלה לראשונה בחיפה על הבמה מיזם תיאטרון עדות  -"מספרים כדי לחיות" שבראשו עומדים היוצרים עזרא ועירית דגן, בשיתוף פעולה עם עמותת שילה העמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק, תלמידי ביה"ס ליאו באק, אגף הרווחה והחינוך בעיריית חיפה וג'וינט ישראל – אשלהאגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל תיאטרון עדוּת – לספר כדי לחיות' הוא פרויקט חינוכי-טיפולי שיזמו ומפעילים היוצרים עזרא ועירית דגן. הפרויקט מפגיש מבוגרים וצעירים ובמסגרתו ניצולי שואה מספרים לצעירים את סיפור הישרדותם ותקומתם. בתהליך של כשנה, בדרך של טיפול ביצירה, הבעה אמנותית ודרמה-תרפיה, כתיבה ובימוי, מופקת הצגה המוצגת בפני תלמידי בתי-ספר ומבוגרים בכל יישוב.

לראשונה בחיפה פעלה עמותת שילה בשיתוף ביה"ס ליאו באק ליצור חיבור בין ניצולי השואה, מבקרי מרכזי היום של שילה, ובין תלמידי ביה"ס ליאו באק בעיר בחיבור ייחודי, בין דורי, עירוני, העוסק בשימור חי של זיכרון השואה.

במיזם לקחו חלק כ 15 ניצולי שואה, ממבקרי מרכזי היום של שילה שהביעו רצון לקחת חלק בפרויקט, וכ – 10 תלמידי כיתה ז' מחטיבת הנעורים של ליאו באק, הלומדים במגמת התיאטרון, אשר בסופו של תהליך בן 10 חודשים העלו הצגה המבוססת מסיפוריהם של שורדי השואה. לאורך המפגשים שנמשכו כשנה התלמידים שמעו עדויות מפי ניצולי השואה ובהדרכת עזרא ועירית דגן העושים שימוש בעזרת כלי הדרמה תרפיה הם עיבדו את החוויות ושמו דגש גם על סיפורי התקומה של הניצולים. מאחר ומדובר בנושא טעון ורגיש, התגייסותם של מבקרי מרכזי היום של שילה אינה מובנת מאליה, אך חשובה מאין כמוה להנצחת הסיפורים האישיים שהם סיפורו של תקומתו של עם ישראל כולו.

דניאלה אלרון, מנכ"לית עמותת שילה:

"כבוד וזכות גדולה לקחת חלק במיזם החשוב ויוצא הדופן הזה. משך שנה שלמה התנהלו מפגשים של התלמידים והניצולים במרכז היום כרמל. מפגש אחרי מפגש הם למדו להכיר מקרוב זה את זה,  להקשיב, להתחבר. התוצאה: הצגה מרגשת ביותר ומעט עיניים שנותרו יבשות באולם. בעוד הניצולים ישובים על הבמה, הציגו התלמידים את סיפורם. בקהל – ישבו בני המשפחות שחזו בסיפור הקשה של יקירם מומחז.

אילו השנים האחרונות בהם ניתן לשמוע ממקור ראשון עדויות. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, לכן הפרוייקט היה זכות גדולה וחובה גדולה. תודה גדולה למגי גד מאש"ל, שבחרה שבשילה להוביל את הפרוייקט מטעם ניצולי השואה. תודה גדולה לצוות ליאו באק, מהמנכ"ל אופק מאיר ומנהל החטיבה הצעירה, ערן ברסלר, על מאמצים לא פשוטים להביא מידי שבוע תלמידים למרכז היום. תודה לעזרא ועירית דגן על עבודה מופלאה. תודה לאילן דוד, מנהל היחידה לאזרחים וותיקים בעירייה, שליווה במסירות. מעל לכל, אני מודה לצוות מרכז היום כרמל, שעטף באהבה וליווה כל מבקר שלנו שהשתתף".

Comments

comments